צורחים כל הדרך אל רשת הביטחון

כדי להרגיע את החוסכים צריך להודיע שהממשלה תיתן לכל אדם פנסיה בתנאי שישאיר את כספו בקופה

הוויכוח על רשת הביטחון לחיסכון הפנסיוני סוער. מוסכם על כולם שמי שנפגע באמת מהנפילות בשוק ההון הם החוסכים מעל גיל 55 ובעיקר אלו שצריכים לצאת לפנסיה בשלוש השנים הקרובות.

הם הנפגעים המיידיים שרואים בחשש את הפנסיה שלהם מתכווצת ללא אפשרות לתקן. מה אפשר לעשות כדי להרגיע את החוסכים? צעד אחד פשוט. להודיע שהממשלה תיתן לכל אדם שיצא לפנסיה עד דצמבר 2011 אך ישאיר את כספו בקופה עד אז מענק בגובה ההפרש בין שווי חסכונותיו באוגוסט 2008 לבין שוויים במועד היציאה לפנסיה.

באוצר לא היו מוכנים עד עתה אפילו לשמוע על צעד כזה. "אין בו צורך", מסבירים לנו באוצר, מתוסכלים מחוסר יכולתו של הציבור להבין מה באמת קורה ומכלי תקשורת ש"מלבים פאניקה". אמנם היתה פגיעה בתשואות, מסכימים באוצר, אבל היא לא צריכה להפריע לחוסך בן 40 שרחוק מאוד מהפנסיה ועד אז עוד יראה כמה מחזורי גאות ושפל. את החוסכים בקרנות ההשתלמות אין צורך לפצות ולגבי היוצאים לפנסיה בקרוב, באוצר לא רואים בעיה אמיתית. 200 אלף איש ייצאו לפנסיה בשנים הקרובות אבל רובם לא נמצאים באפיקי החיסכון שנפגעו.

היוצאים לפנסיה בשנים הקרובות הם אלו שהחלו לעבוד בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. לרובם יש או פנסיה תקציבית או שחסכו דרך קרנות הפנסיה הוותיקות. אלו הולאמו כבר בשנת 2003, עם התחייבות מדינה של 85 מיליארד שקל להבטחת הפנסיה. המדינה גם נתנה להן רשת ביטחון של 10 מיליארד שקל כנגד תנודתיות השוק.

מי בכל זאת ייפגע? עצמאיים שחסכו דרך קופות גמל. נתון מדויק אין בנמצא אבל אפשר להעריך שעלות הסיוע תהיה בפריסה תלת-שנתית לא יותר מאשר כמה מאות מיליוני שקלים, אולי מיליארד. סכום חסר משמעות במצב הנוכחי. אבל האוצר בשלו, אין בעיה ולכן אין צורך לפתור אותה.

הספינים של האוצר

מה לגבי אלו שמעל גיל 55? באוצר טוענים שעלות פריסת רשת ביטחון היא עשרות מיליארדי שקלים (20 מיליארד או 40 מיליארד, תלוי בספינר התורן) ותגרום נזק אדיר למשק. יכול להיות שזו באמת העלות, לא נתווכח על המספרים. מדינת ישראל עמדה לפני חמש שנים בהלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות וכאן מדובר על היקף קטן בהרבה כשהכלכלה במצב טוב יותר. אבל כרגיל, בטענות האוצר יש קורטוב של דמגוגיה שלא לומר אי דיוקים קלים.

ראשית, לא מדובר בהוצאה תקציבית מיידית אלא בהרשאה להתחייב שתיפרס על פני לפחות 12 שנים והאוצר יקבע מבחן הון שימנע סיוע לאלו שלא זקוקים לו. שנית - לא ברור האם בכלל יהיה צורך ברשת הביטחון. תשואות האג"ח הקונצרניות היום משקפים מצב בו שליש מהחברות פושטות רגל וכלכלת ישראל נמצאת לפני קריסה טוטלית. זה אינו מצב בר קיימא. אפשר להניח בסבירות גבוהה כי העליות שיגיעו בשנים הבאות יקזזו את הפסדי 2008.

בנוסף האוצר יכול לקבוע כי רשת הביטחון תינתן רק בתנאי שהחוסך ימשוך את כספו כקצבה ולא כהון. כך משיגים שני יעדים - פריסה של עלות הסיוע על פני 25 שנים והגדלת החיסכון הקצבתי. ולסיום - מה החלופה? לתת רשת ביטחון אחרי שבאמת תתחיל הפאניקה? ניסיתם לעצור עדר פילים ששועט בבהלה?

יותר קל למנוע משבר מאשר לטפל בו לאחר שנוצר. גם באוצר מבינים זאת היטב אבל בניסיונותיהם המגושמים להרגיע, הם עושים בדיוק ההיפך. הציבור הישראלי, שחטף מכה קשה, מבולבל ונבוך אבל בימים האחרונים שברו בכירי האוצר שיאים של אדישות בשורת התבטאויות מנותקות מהמציאות. "המספרים שמופיעים בתקשורת לא נכונים, ההפסד בקופות הגמל הוא רק 16% ובקרנות הפנסיה 9%", אמר בשבוע שעבר המפקח על הביטוח, ידין ענתבי. רק 16% מר ענתבי? רק שישית מהחיסכון הפנסיוני. האם אתה מקשיב לעצמך? ככה מרגיעים את הציבור?

גם סגנו הבכיר של ענתבי, אריק פרץ, הפגין ניתוק מהמציאות. "הציבור לא התרגל לתשואות השליליות", אמר פרץ בכנס מנהלי קופות גמל באילת. "כולנו חוסכים ומפסידים כסף אבל זה לא מצב שייחודי לישראל", הוסיף. עכשיו הכל ברור, הציבור אשם כי הוא "לא התרגל" לעובדה שהגופים תחת פיקוחו של פרץ מחקו לנו חמישית מהחסכונות בפחות משנה.

דלת האורווה פתוחה

הציבור עוד לא התחיל לזוז. הנה הנתונים. המשיכות מקופות הגמל בחודש הפאניקה הגדול, ספטמבר, עמדו על 3.2 מיליארד שקל. זה אמנם 65% יותר מחודש ממוצע ב-2008 אבל רק תוספת של 1.2 מיליארד שקל למשיכות. זה הכל, גם אם נכלול הסטות פנימיות לקופות סולידיות עדיין מדובר בפחות מ-1% מהשוק.

אגב, דצמבר מתקרב, חודש בו היקף ההפקדות גבוה פי שלושה מההפקדות הרגילות בשל הטבות המס. האם מפקידי דצמבר יבואו השנה? בכלל לא ברור. האפקט על השוק יהיה בדיוק כמו גל משיכות ענק.

אם נשתמש במשל הידוע הרי דלת האורווה פתוחה לרווחה אבל הסוסים עדיין בפנים, מנמנמים, אפתיים ועסוקים בלראות "האח הגדול". אבל כבר עתה הדיון מתחיל לצאת ממדורי הכלכלה. העיתונים הגדולים דנים בהפסדי קופות הגמל בעמודים הראשונים ובשלב כלשהו הציבור יפנים ותתחיל בהלת משיכות.

בקופות הגמל היו בסוף אוקטובר 225 מיליארד שקל. מה יקרה אם רק אחד מתוך 20 חוסכים יחליט כי נקעה נפשו מההפסדים? מה יקרה אם יהיו בחודש אחד פדיונות של 10 מיליארד שקל? משיכות של 3 מיליארד הספיקו להכניס את מנהלי הגופים המוסדיים לפאניקה ולגרום להתמוטטות בשוק האג"ח הקונצרניות. מה יקרה כשהמספר ישלש את עצמו? כשיקרה RUN ON THE BANK על הגמל?

בסוף תהיה רשת ביטחון. האוצר לא יהיה מסוגל לעמוד בלחץ. כרגיל זה יהיה מאוחר מדי, צעד יזום שהיה יכול להרגיע את הציבור לפני שבוע ייהפך עכשיו לעוד צעד שהאוצר מובל אליו צורח ובועט. *